את כל הסימפטומים והקשיים הכרוכים בגידול ילד היפראקטיבי, הסובל משלל בעיות משמעת, קשב ועוד, הכירה רחל (שם בדוי לאישיות קיימת) באופן אישי. יצחק, בנה בן השבע, למד בבית ספר מיוחד 'רק' בשל הסיבה שסבל מקשיי ריכוז בעת השיעור וכל תקרית קטנה הרתיחה את דמו וגרמה לו התפרצויות כעס.

"מה עושים?" העלתה רחל בפנינו שאלה מתסכלת "בננו אובחן כסובל מבעיות קשב.. הומלץ מיד לתת ריטאלין. חששנו מן התרופה".
"יש משהו אחר? שאלנו את הרופא, מצפים לשמוע אולי יתן תחליף לא מזיק".

"אין. צריך רק ריטאלין!" פסק באופן חד משמעי, "אם אתם רוצים ילד נורמלי מוכרחים וזו לא שאלה של בחירה. רק ריטאלין!"

"כמונו יש אלפי הורים ברחבי הארץ ומיליונים בעולם, שעומדים מתלבטים אם יש הכרח לתת את התרופה המסוכנת או להזניח (שייך בכלל?) ואז"…
* * *

במאמר שהופיע בגיליון בית נאמן 455, 'בעיית קשב איננה חריגות', הזדהתה המחברת רחל ג, בעיקר עם העיקרון של ד"ר אבינועם שופר, שבעיית קשב אינה חריגות, אך בתוך תוכה התקוממה: "האם מוכרחים הילדים להיות מטופלים בריטאליו?"

נזכיר בקצרה את תופעות הלואי שמייחסים לריטאלין, לא כולן שכיחות אבל הן קיימות, ביניהן: חוסר תיאבון, עויתות בטן, כאבי ראש נדודי שינה או' שינה מופרזת, סחרחורות, הרטבה לילית ועור. בשימוש רצוף התרופה עלולה לגרום להתמכרות ואף לעכב את גדילת הילד, לפני מספר חדשים הובאה במדור 'רפואה' של עיתון 'יתד נאמן' ידיעה, מפי ד"ר חנוך אלרן, רופא ראשי במחלקה הניורוכירורגית במרכז הרפואי תל אביב, לפיה השימוש בריטאלין עשוי לגרום גם לנזק מוחי. כך עלה ממחקר שפורסם בירחון של 'האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטרייה של הילד והמתבגר'.

לרוב, הריטאלין פועל תוך חצי שעה מנטילת התרופה. הילד נעשה רגוע יותר. השפעתו פגה באותו יום או, מקסימום, למחרת. ואז שוב מתעורר הצורך לקחת את הכדור הבא. ההיזקקות לריטאלין מתגלגלת כמו כדור שלג ההולך ותופח , מבלי מוצא.

המכתב של ההורים:

.. בננו משה נ"י בן ה- 12 סבל מהפרעות חמורות של התנהגות… נאלצנו בלית ברירה, בהמלצת רופא, לתת לו ריטאלין, אשר לא עזר. הגענו לייאוש ממש…
החלטנו לנסות טיפול אלטרנטיבי…הפסקנו ריטאלין ובס"ד, עם טיפות הומיאופתיות ופרחי באך, הילד התחיל צעוד מעלה מעלה בצורה מרשימה ביותר… היום אנחנו משפחה מאושרת…אשמח להעיד באופן אישי…

* * *
מהי בעיית הקשב?

בעבר נהגו לכנות את יצחק הנ"ל כבעל 'פגם מוחי זעיר' (MBD), כיום ידוע שאין לתצבו כל קשר למחלה נפשית ואף לא מדובר בפיגור שכלי. ההפרעה היא נוירו-ביולוגית-התנהגותית ומקורה בהשפעה סביבתית. מתארים אותה כהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD בשמה המקצועי) והיא יכולה לנבוע משלל סיבות שלא נחזור עליהן עתה.

מצד אחר הילד נראה חולם בהקיץ ומנותק מסביבתו בכיתה כל או חלק משעות הלימוד, הוא מתקשה לשבת במקומו, להקשיב, להעתיק מן הלוח, אינו מבין באילו שאלות פונים אליו. מצד שני הוא קופצני, חסר מנוחה, דעתו מוסחת בקלות והוא מבטא את תסכולו מן המצב על ידי התפרצויות בכי וכעס.

ילד הסובל מבעיות קשב עשוי להיות אגרסיבי ומונע על ידי דחפים אימפולסיביים, שלעיתים אין לו כל שליטה עליהם. הוא עקשן ומרדן, בעל מצבי רוח משתנים.

ככל בעיה רפואית אחרת, כשמזניחים אותה לא תחלוף מעצמה הילד עלול להישבר ולפתח חוסר בטחון ודימוי עצמי נמוך, רגשי נחיתות, חרדות ולפעמים, כדי לצאת מן המעגל הזה, הוא עובר לצד הנגדי: מתפרע כדי למשוך תשומת לב, מתחצף, מציק, מכה ומנופף בעיקר בכוח פיזי.

גם הורים שמתעלמים בתחילה ומקווים שהבעיה תחלוף עם הזמן, מוכרחים, בסופו של דבר לפנות לעזרה. אחר שנשללות מחלות כלליות וכל השאר, בדרך כלל, מחליטים על טיפול בריטאלין, הטרופה הנפוצה ביותר לתסמונת זו.
* * *

נחזור לסיפורה של רחל ובנה יצחק. כמו כל הדברים "הנופלים משמים", הגיעה רחל לד"ר אילן זמיר , הומיאופט, שהתברר כשליח נאמן דווקא בעת דלקת גרון.

"בעלי סבל מדלקת גרון חוזרות ונשנות. כל חורף היה נופל למשכב מספר פעמים ונוטל אנטיביוטיקה, שלא הועילה. רופא המשפחה המליץ לערוך ניתוח. בעלי ניגש לרב ופוסק הלכה בני ברקי מפורסם, שקבע כי לא כדאי לנתח ואיחל לו שהקב"ה יעזור ויתרפא. מיד בצאתו מן הרב פגש חבר, שהמליץ לגשת לד"ר זמיר לטיפול הומיאופטי בדלקת הגרון.
הטיפול הוכיח את עצמו, ברוך ד'. ועלה בדעתנו לפנות גם בעניין בננו הבעייתי. התוצאות היו נפלאות, לא יכלנו לקוות לטוב יותר. הילד השתקם הודות לתרופות הומיאופתיות: צריך להאמין שגם ללא ריטאלין אפשר לצאת מן הבעיה."

אהרון, אב לילד עם בעיות קשב, מספר לנו על תלאותיו. בתחילה טענו הרופאים שהילד סובל מבעיה לימודית והתנהגותית חמורה עד כדי כך, שעליו 'לעוף' מבית הספר.
לבסוף הוכנס נוירולוג לעובי הקורה וקבע כי הבעיה התנהגותית, אם כי לא חמורה. הוא המליץ להתחיל עם חצי כדור ריטאלין ליום.

אהרון סרב. הוא נזכר שקרא כתבה על הומיאופת שמטפל גם בבעיות אחרות בתרופות אלטרנטיביות והחליט לנסות. התרופות ההומיאופתיות שנתן לו ד"ר זמיר לא הכזיבו. כעבור חדשיים – חדשיים וחצי לאחר תחילת הטיפול השתנה הבן לחלוטין. כיום, כשנתיים אחרי, ניתן לקבוע בלי פקפוק כי הילד הוא ככל הילדים. רשימת ההורים המרוצים, שעימם שוחחנו, ארוכה. הם מדגישים כולם את הפחד מריטאלין ואת תגלית הרפואה האלטרנטיבית.

"חבל שהורים לא יודעים על כך" קובעת רחל. הטיפולים האלטרנטיביים חוסכים זמן, אנרגיה וכסף ובדיקות אבחון – "טסטים"- פסיכולוגיות ונוירולוגיות יקרות, שלא מחדשות ולא תורמות מאומה לריפוי, כי כולם בלאו הכי ממליצים, בסופו של דבר, על ריטאלין ומעל לכל נחסכת לכל המשפחה עגמת נפש עצומה וחרדה לעתידו של הילד. ידענו שתשועת ד' יכולה להיות כהרף עין ואכן כך היה".

מזמן ידענו שרפואה משלימה יכולה לעזור. אך, יחד עם זאת, עקב הסיפורים על שרלטנים שחדרו לתחום, היו בלבנו חששות וספקות. החלטנו לראיין ישירות את ד"ר אילן זמיר, רופא הומיאופט, שיסביר לנו כיצד הוא עובד, בעיקר בבעיות קשב וריכוז.

"לפני שאגש לעניין הספציפי", הוא מקדים, "חשוב לציין כי הרפואה הקונבנציונלית היא בעלת גישה טכנית-מכניסטית. כשמתקלקל מכשיר אלקטרוני כלשהוא, מיד הוא נלקח לבדיקה, על מנת לטפל בתקלה. כך גם ברפואה המודרנית. מחפשים תקלה – אבחנה למחלה מוכרת- ונותנים בעבורה תרופות.

הרופא הקונבנציונלי מתייחם למחלה ומטפל בה, בלא שיתחשב באדם החולה על רב גוניותו. הרפואה האלטרנטיבית גורסת, בפרפראזה על מאמר חז"ל, 'כשם שפרצופיהם של בני אדם שונים, כך מחלותיהם שונות, לכל אחד הסובל ממחלה כלשהיא מוכרת או נדירה, ישנם סימפטומים יחודיים לו, אותם אנו מאתרים אך ורק אצלו ולא אצל אחרים.

לדוגמה , ילד הסובל מבעיות קשב. טיפול בבעיית העצבים בכללותה, נשמע פשטני למדי. לא נכון לספל בכולם באותה תרופה, במיוחד כשמקורה כימי סינתטי, בלי להתייחס לזמנים בהם מופיעה התקפת כעס או ניתוק מן המורה או מן הלימודים. האם זה קורה בכל שיחה עימו? בעת הכנת שיעורי הבית? איזה טיפוס הוא בדרך כלל? ילד הנוטה להתבודדות ודיכאון, או להפך – להתפרצויות תוקפנות, זעם ואלימות נגד אחיו או חבריו?

צריך לחקור ולנסות להגיע עד כמה שיותר לרמה נקודתית מדוייקת של הבעיה.

כל אחד יכול להבין שדרך הטיפול בילד שחולם בכיתה וכדברי המורה – "לא מרגישים אותו", כי הילד מבחינתו אינו 'נמצא בכיתה', דרך טיפול זו אינה דומה לטיפול בילד שכאשר רק חולפים סמוך לו או נוגעים בו קלות, מגיב בהתפרצות מוגזמת ובלתי נשלטת".

"כיצד נעשה הטיפול?"

"בראש ובראשונה חייבים לשבת ולשוחח עם ההורים ועם הילד. לשאול את ההורים על אופי הילד, צורת התנהגותו החריגה וכן הלאה. על מנת לאסוף כמה שיותר מידע, משוחחים גם עם הבן עצמו ומנסים לעמוד על טיבו.

אחר כך, כשהתמונה הכוללת של אותו ילד מורכבת מכל חלקי "הפאזל", יש אפשרות להכין מרשם לתרופה הומיאופתית אינדיבידואלית עבורו בלבד. עומדים לרשותנו כ- 70 סוגי תרופות הומיאופתיות, אשר כל אחד יכולה לתרום לשיפור".

ד"ר זמיר פותח ספר עב כרס, "זה ספר העבודה של כל הומיאופט, המונח דרך קבע על שולחני. בספר". מדגים ד"ר זמיר, "מיוצגת בצורה הנקודתית ביותר כמעט כל בעיה רפואית וכל מחלה הקיימת. אם ברפואה הקונבנציונלית רופא יכול לרשום בין 8-10 סוגי תרופות למיגרנה, למשל, כאן יש לפני למעלה מ- 1000 אופציות תרופתיות.

ראשית אנסה לחשוב מתי, בדרך כלל, פורצת התקפת המיגרנה שלו. בבוקר, מיד כשהוא מתעורר, או דווקא בסיום יום עבודה? בשעת לחץ, באמצע פעילות פיזית או אינטלקטואלית? היכן בדיוק מוקד הכאב? באזור שמעל העיניים, בצידו השמאלי או הימני של המצח? האם, כשמופעל לחץ על המקום, יגבר הכאב או יקטן ועוד ועוד.

תרופות הומיאופתיות מתייחסות לסעיפים ותת סעיפים של תופעות חולניות, של פגמים התנהגותיים וחייבות להיות מותאמות על ידי הרופא בדיוק מירבי, לכל מצב חולני.

גם לילדים הסובלים באופן כללי מ- ADHD(בעיות ריכוז וקשב) אין תרופה אחידה. לא אתן לילד אחר מה שאתן למשנהו. כל ילד הינו אישיות ועולם בפני עצמו, לא רק בהיותו בריא, אלא גם בהיותו חולה. אופי של הילד, תנאי החיים והגדילה, כל אלה שונים מאחד לשני וצריך סיעתא דשמייא מיוחדת לדעת להתאים לכל ילד את מה שהוא צריך מבין עשרות התרופות הרלוונטיות. נסיון ומיומנות עושים את שלהם, ברוך ד'. התרופות הללו מוכיחות את עצמן שוב ושוב כיעילות ביותר".

"ממה מורכבות תרופות הומיאופתיות?"

"ריטאלין כתרופה כימית-סינתטית, פועל לדיכוי פעילות האנרגטית של המוח, בלי יכולת השפעה לטווח ארוך ובלי כל סיכוי לרפא את הילד. בניגוד לו, תרופות הומיאופתיות, מרפאות, בעזרת ד', באופן מלא. הן מורכבות, בעיקר, מחומרי גלם טבעיים מעולמו של הקב"ה. זה מתחיל בצמחים.

אנו משתמשים בצמחים כה רבים, כמעט בכל מה שקיים, עד שקשה לאמוד במספרים מדוייקים כמה בדיוק. כמעט כל מה שצומח "מגוייס" לתרופות, מהשורש ועד לעלים ולפרחים, אותם משרים באלכוהול ומדללים במליוני פעמים (מיצוי אלכוהולי). לפי הצורך מערבבים תמצית של צמח במשנהו, על פי מרשם הרופא. כאן באה לידי ביטוי הידיעה, שאין דבר מיותר בעולם. כל הבריאה למען האדם. מרכיב נוסף בתרופות ההומיאופתיות הוא מינרלים ומלחים שונים. משתמשים אף –נא לא להיבהל! –ברעלים שונים. למשל ארסניק, רעל שבריכוז גבוה הוא קטלני, ידולל בידי רוקח מומחה עד למינון מתאים, אפסי ממש, שאפילו לא ניתן לומר עליו 'בטל בשישים' ( כי הוא מדולל בעשרות ובמאות מליונים!). במינון כזה יכול ארס הזה להועיל ולרפא, בעזרת ד'.

התרופות ההומיאופתיות כשמן כן הן.

הומיאו-דומה, פאתיה-מחלה. בכותרת גג אוכל להגדיר זאת 'דומה מרפא בדומה'. כלומר. החומר הטבעי, שבריכוז גבוה יכול לגרום לאדם בריא תופעות חולניות מסוימות, הרי בצורה מדוללת גורם לאדם חולה עם סימפטומים דומים –להירפא.

דוגמא לכך נביא מן הבצל. כולנו מכירים את התופעה של עיניים דומעות וגם נזלת מימית ניגרת כתוצאה ממגע עם אדי בצל. לפי שיטת ההומיאופתיה, אם נרשום בצל מדולל לחולה הסובל מנזלת אלרגית, נביא לריפויו".

אגב, ד"ר זמיר גם משתמש בתמציות פרחים של ד"ר באך לצורך טיפול בבעיות נפשיות ובבעיות היפראקטיביות, אותם הוא משלב עם התרופות ההומיאופתיות.

"מהיכן משיגים את התרופות?"

"אינני רוקח אותם. אני רק רושם מרשם מתאים על פי אבחנתי. יש בתי מרקחת מיוחדים, שזו עבודתם והם מכינים את התרופות הדרושות באופן מדויק".

"תוך כמה זמן מתחילת הטיפול יחול שיפור משמעותי?"

"אין תרופה אינסטנט" קובע ד"ר זמיר "אנשים התרגלו לפתרונות מידיים, במיוחד בכל הקשור להקלה בכאבים. אני מבין בהחלט את מלמד או מורה אשר סובלים מילד עם בעיות קשב בכיתתם. הם ירצו פתרון מיידי, גם בבית לא קל לגדל ילד כזה. לצערי, שמעתי גם מורים שמפטירים: 'נו שיקח ריטאלין, העיקר שיהיה כבר רגוע' בלא לתת את הדעת על תופעות הלוואי שתיגרמנה לו, על חלומותיו בלילה וסבלו בעתיד. כדי לרפא בעיות קשב יש להתאזר בסבלנות. בדרך כלל, השיפור חל תוך שבועות או חודשים".

ד"ר אילן זמיר, יהודי חרדי בעל תשובה, עולה מרוסיה. היה הרופא המדיציני הראשון בארץ שהחל לעסוק בהומיאופתיה מ- 1980. ד"ר זמיר קיבל את הדוקטורט שלו דווקא ברפואה קונבנציונאלית, ברוסיה, ב- 1966. ב- 1972 עלה לארץ וכאן התמחה בהרדמה.

זו השנה ה- 20 שהוא עוסק בהומיאופתיה, שלדעתו הינה אמצעי ראשון במעלה לטיפול במחלות.

אנחנו עוסקים ברפואה האמיתית ולא "המשלימה", הוא טוען. "אם רפואה אלטרנטיבית דווקא מרפאת את החולים, אות וסימן שהיא – הרפואה הקונבנציונאלית האמיתית. אני אומר לרפואה הממסדית – אין לנו במה להשלים אתכם. הרפואה הקונבנציונאלית היא רק מתקנת ומשפרת באופן זמני, אך לא מרפאה מהיסוד. כולנו מכירים את הפסוק מן התורה 'ורפא ירפא' – זו זכות וגם חובה לרפא חולה. האוניברסיטאות השונות ברחבי העולם מעניקות לסטודנטים המסיימים תואר דוקטור והיתר לעסוק עם חולים אך לא מקנות להם את הכישורים לרפא, שמלאכה זו בחזקתו של בורא עולם בלבד. אם רופא אינו מצליח לרפאות, אין הוא רופא, כשם שאדם שאינו יודע לנהוג במכונית, אינו מכונה "נהג".

"אני חש בסיעתא דשמייא מיוחדת בעבודה זו דווקא, בה מעמיקה ההכרה כי כל רשות הרופא לרפא ניתנת משמים על כל צד ושעל".

"הסיפוק מן המתרפאים ברפואה ההומיאופתית גבוה לאין ערוך מן הסיפוק אותו קוצרים ברפואה הקונבנציונאלית", בטוח הד"ר זמיר. "כמו לראות נער בוגר שהגיע אלי בגיל 17 לאחר שנטל עשר שנים שני כדורי ריטאלין בכל יום עד שנעשה כמסומם, אי אפשר היה להעירו בבוקר, הוא ישן עד חצות היום ומבחינה התנהגותית ותפקודית מצבו היה בכי רע.

לא מזמן הוא ניגש אלי כשנסעתי בטנדר מב"ב לירושלים. ראיתי לפני תלמיד ישיבה טיפוסי, לא להאמין שזה אותו בחור שהכרתי לפני כשלוש שנים. הוא לומד בישיבה ירושלמית יוקרתית, שיקם את עצמו, מדבר בצורה נבונה כתלמיד חכם אמיתי. לא להאמין שפעם היה שונה. הצלחות כמו אלה מחזירות אותי למרפאתי כל בוקר מחדש טעון ברגשי תודה להקב"ה וממלאות בי אנרגיה להמשיך הלאה בפעילות זו".

מספר הורים עמם שוחחנו, שילדיהם עברו טיפול הומיאופטי אצל ד"ר זמיר, נקבו בפרקי זמן של בין חודש וחצי לארבעה חודשים עד השיפור המוחלט.

"זה כדאי הרבה יותר", הגיב אחד האבות. "אמנם התוצאה אינה מתרחשת תוך יום, אך אנו יודעים שהילד קבל תרופה שאינה מזיקה לגופו ולנפשו, הן בטווח הקרוב והן הרחוק. התרופות ההומיאופתיות אינן ממכרות והחשוב ביותר הוא, שבעקבותיהן מצבו והתנהגותו של הילד משתפרים פלאים!".

חשוב יותר מכל – הטיפול הוא לזמן מוגבל. מרגע שהילד צועד על מסלול תקין והכל כשורה, נפסקת נטילת התרופות ההומיאופתיות.

"מהם אחוזי ההצלחה?" התעניינו.

ד"ר זמיר נוקב במספרים מדהימים, מגובים בקבלות: קרוב ל- 100% מן הילדים המטופלים בתרופות הומיאופתיות נעזרים על ידן. לא נמצא ילד שלא התקדם כלל. וכל זה תוך ניתוק מוחלט משימוש בריטאלין. רוב מוחלט של מטופלים חזרו לתיפקוד מלא ותקין לחלוטין, ב"ה!

לד"ר זמיר עוד תיק עב כרס, בו מרוכזים מכתבי התודה, שנכתבו בדם ליבם של הורים ואף הילדים (כמו אותו ילד דיסלקטי לשעבר), המעידים כעדים נאמנים על הרווחה וההצלה שבאה בעקבות טיפול הומיאופטי.

וכעת נביא מכתב הערכה מעת אחד ממלמדים מפורסמים העוסק שנים על גבי שנים בקידום ילדים המתקשים בלימוד, ר' אברהם אזרחי:

בס"ד ח' אלול תשנ"ט

הערכה
לד"ר אילן זמיר היקר!
הכרתי את ד"ר זמיר לפני כ-4 שנים שעזר לנו מאד בבעיות נשימה במשפחה. ראיתי הרבה מכתבי הערכה של הורים שמחים ומאושרים אשר ד"ר זמיר טיפל ועזר לילדיהם בבעיות עודף מרץ (היפר אקטיביות) ללא תרופת ריטאלין שלטווח רחוק ידוע ומפורסם שגורמת נזק מוחי, ד' ירחם.
מדובר בטיפול הומיאופטי טבעי לחלוטין. אף אני הפנתי מס' תלמידים לטיפולו בבעיה הנ"ל והתוצאות ממש היו מדהימות, ממש לא יאומן! לאחר הטיפול החדש שפיתח ד"ר זמיר ילד שסבל מקשיי למידה וריכוז והיה בעל יכולת בינונית, בעזהי'ת ישתפר ויוכל להגיע להשגים מרשימים ולהצטיין בלימוד במקסימום שמסוגל.

בברכה!
מזרחי אברהם
רח' ה"ג 43/13 ירושלים